<h1>כל בו הלכ' נדרים ושבועות סימן פ"ח</h1>
<h2>דף כ.</h2>
ועוד יש חלוק בין נדר לשבועה שהמתפיס בנדר נדר והמתפיס בשבועה אינה שבועה. ונדר חל על נדר ואין שבועה חלה על שבועה. נדרים חלים על דבר מצוה ועל דבר רשות שבועה אינה חלה אלא על דבר רשות. והר"ף ז"ל כתב ופירשו בשבועות דבר מצוה כגון דאמר מצות סוכה קונם עלי אסור לישב בה עד שיתירו לו. אבל שבועה אינה חלה על דבר מצוה שאם אמר שבועה שלא אשב בסוכה של מצוה מותר לישב בלא היתר אבל עובר משום שבועת שוא ואפילו אמר ישיבת סוכה עלי בשבועה מ"מ אינה חלה דלבסוף הזכיר שבועה והוי כאלו אמר שלא אשב בסוכה כדאיתא בתוספת דשבועות [כ"ה ע"א ד"ה מה]. ולפנים פי' דלענין תענית ויום טוב קאמר וצ"ע. נדרים אינן חלין על דבר שאין בו ממש כגון קונם שינה עלי אבל שבועה חלה על דבר שאין בו ממש כגון שבועה שלא אישן. וגם בנדר אם אמר קונם עיני בשינה אסור. והר"ף ז"ל כתב ואפילו קונם שינה עלי צ"ע בנדרים [ט"ו ע"א] דמשמע דצריך בשאלה מדרבנן.
<h2>דף כ:</h2>
ההתפסה צריך שידור בדבר הנדור בקונם בהקדש בקרבן וכיוצא בהן אבל בבשר חזיר או בשאר אסורין אין זה נדר.
<h2>דף כא.</h2>
אסור לעבור על שבועת בטוי כדכתיב לא יחל דברו. וה"ה על הנדר.
<h2>דף כה.</h2>
ועוד יש חלוק בין נדר לשבועה שהמתפיס בנדר נדר והמתפיס בשבועה אינה שבועה. ונדר חל על נדר ואין שבועה חלה על שבועה. נדרים חלים על דבר מצוה ועל דבר רשות שבועה אינה חלה אלא על דבר רשות. והר"ף ז"ל כתב ופירשו בשבועות דבר מצוה כגון דאמר מצות סוכה קונם עלי אסור לישב בה עד שיתירו לו. אבל שבועה אינה חלה על דבר מצוה שאם אמר שבועה שלא אשב בסוכה של מצוה מותר לישב בלא היתר אבל עובר משום שבועת שוא ואפילו אמר ישיבת סוכה עלי בשבועה מ"מ אינה חלה דלבסוף הזכיר שבועה והוי כאלו אמר שלא אשב בסוכה כדאיתא בתוספת דשבועות [כ"ה ע"א ד"ה מה]. ולפנים פי' דלענין תענית ויום טוב קאמר וצ"ע. נדרים אינן חלין על דבר שאין בו ממש כגון קונם שינה עלי אבל שבועה חלה על דבר שאין בו ממש כגון שבועה שלא אישן. וגם בנדר אם אמר קונם עיני בשינה אסור. והר"ף ז"ל כתב ואפילו קונם שינה עלי צ"ע בנדרים [ט"ו ע"א] דמשמע דצריך בשאלה מדרבנן.
מה שאמר שהנדרים חלים על דבר מצוה זהו שמתכוין לנדור שיתענה ביום טוב אבל אם נדר שני וחמישי סתם ואמר אלו הייתי יודע שהיה יום טוב חל בהם לא הייתי נודר בטל נדרו כדאמרינן לקמן [נדרים ס"ו ע"א]. גם בימים הכתובים במגלת תענית. והר"ף ז"ל כתב מיהו מדקאמר במסכת נדרים פותחין לו לאדם בכבוד שבתות וימים טובים משמע דצריך הפרה ואפילו אין מתירין לו כי אם שבתות ויום טוב בטל נדרו אפילו בשאר הימים דכיון שהותר מקצתו הותר כלו ע"כ.
<h2>דף כו:</h2>
ואמרו רז"ל דגמר בלבו להוצי' פת חטים והוציא פת סתם אינו אסור אלא בפת חטין בלבד. ואם הנשבע תלמיד חכם מותר ואם עם הארץ צריך שאלה לחכם.
<h2>דף כז:</h2>
סדר התרת נדרים ושבועות מלשון הר"מ כיצד מתירין יבא הנשבע לחכם המובהק בהם או לשלשה הדיוטו' אם אין שם מומחה ואומ' לפניהם אני נשבעתי על כך ונחמתי ואלו הייתי יודע שאני מצטער בדבר זה עד כה או שארע לי כך וכך לא הייתי נשב' ואלו היה דעתי בשעת השבועה כמו עתה לא הייתי נשבע. והחכם או הגדול מהשלשה אומר לו כבר נחמת והוא אומר הן וחוזר ואומר שרוי לך או מותר לך או מחול לך וכיוצא בזה. אבל אם אמר מופר לך או נעקרה שבועתך וכן כל כיוצא בזה לא אמר כלום שאין מפר אלא הבעל או האב אבל החכם לא אומר רק לשון התרה ומחילה. הקרובים כשירים להתיר נדרים ושבועות ומתירין בלילה ומעומד שאין ההתר הזה דין. לפיכך נשאלין לנדרים ולשבועות בשבת אם היו צורך שבת כגון שהתירו לו שבועתו כדי שיאכל וישתה היום ואפילו היה לו פנאי להתיר נדרו או שבועתו מע"ש הרי זה מתי' בשבת הואיל והו' לצורך השבת. מי שנשבע על דבר ונשבע שלא יתיר שבועה זו ונחם הרי זה נשאל על השבועה האחרונה תחלה שנשבע שלא יתיר ואחר כך ישאל על הראשונה עכ"ל.
<h2>דף כט.</h2>
כתב הר"מ נ"ע אדם שקבל עליו שבועה או נדר או חרם סתם שלא פרש בו זמן הנדר והשבועה והחרם קיימין עליו לעולם אם לא שיתירו לו וכן נמי דעת הר"ף ז"ל. והביא ראיה מפ"ק דנדרים [ד' ע"ב] דאמר נזירות אית ליה קיצבה נדרים לית להו קצבה מסתמא הוי לעולם.
<h2>דף לב:</h2>
הנשבע וחזר תוך כדי דבור מותר.
<h2>דף לה.</h2>
והנשב' בשמים וכוכבים וכן בכתובים או בנביאים אין זו שבועה ומתירין לו כדי שלא ינהגו קלות ראש בשבועות והנשבע בתורה וכן הנודר בתורה אם אמר במה שכתוב בה הרי שבועה ואם אמר סתם לתלמיד חכם אין צריך התרה ולעם הארץ צריך התרה. ואם נטלה בידו הרי זה נדר ושבועה.
